ניירות ערך

אוצרות: מירית צ'רוינסקי

אמנים משתתפים: אורית אדר בכר, צוקי גבריאן, לנה זידל, ענת מיכאליס לוי, הדר פרי, מירית צ'רוינסקי

כמה מילים על התערוכה 'ניירות ערך'. שהם כמה מילים על אמנות המבוססת על נייר, המתייחסת אליו כחומר בעל ערך, ועל הערך המרכזי שיש לעבודות אלו בתוך פעולת האמנות. 

הבחירה בנייר היא בחירה חומרית. בחירה בחי. אילן היוחסין שלו נושא בתוך סיביו את זיכרון העץ, וקשור בטבורו לספר, לידע ולהפצת התרבות.

המצאת הנייר התרחשה בסין בשנת 105 לספירה. טצאי לונג, פקיד בחצר המלוכה הסיני, ערבב את קליפת עץ התות, צמח הקנאביס וסמרטוטים יחד עם מים. 

את החומרים ריסק לעיסה, דחס את הנוזל החוצה ותלה את היריעה הדקה לייבוש בשמש. במשך מאות שנים נדד סוד ייצור הנייר מסין למערב, ונותר מלאכת כפיים הנעשית בידי אמנים. הייצור התעשייתי שינה את ערך הנייר והפך אותו לחומר זמין וזול. מהפכת הדפוס כורכת את הנייר לספר ולנשא יקר ערך של תרבות.

שם התערוכה ניירות ערך לקוח בהשאלה מעולם הכלכלה. ובעקיפין נוגע בשאלת ערכה של אמנות, ובפרט בימים אלה.
האלימות הכרוכה בתהליך ייצור הנייר – הגריסה, העיסה, הדחיסה מפיקה את עדינות החומר, הדף הלבן. הצבע הלבן והחלל הריק המזמינים ומעוררי האימה במקביל, הופכים את הנייר לזירת התנגדות בה ניתן לקמט ולקפל אותו, להטביעו במים ולהציפו בדיו, לחקוק ולחרוץ, לסמן ולהבעיר. הנייר מאגד בתוכו את השינוי, את הגלגול, מעץ חי לחומר חי, דמוי עור. הידיעה שכמו גוף בשלב מסוים הוא לא יוכל לשאת עוד, מבססת את המתח בין הפעולה למצע. 

כמה מילים על האמנים המשתתפים בתערוכה:

מספר טלפון שחוזר על עצמו באופן אובססיבי הוא הבסיס לעבודה של ענת מיכאליס לוי. שיחה שלא נענית נטמנת בתוך מערך דימוים שדרכם ענת משוחחת עם הדמות שמעבר לקו, ואיתנו.
פעולת הכתיבה משחררת את המספר מהממשות שלו ומאפשרת החלמה \ השלמה עם השיחה שאיננה נענית. בכפולת עבודות, פסטל על נייר, המתארות מרחב ביתי, צבעוני ועמוס מציירת לנה זידל מחווה לשני אמנים מרכזיים במאה העשרים מאן ריי ומרסל ינקו. כפולת העמודים היא גם כפולת פנים, זידל נוכחת כאמנית וכמוזה החולמת את מקומה, ושואלת שאלות לגבי ערך המגדר בתולדות האמנות.

אל באר המסורת הרישום הקלאסי מציץ צוקי גבריאן באמצעות פעולות רישום. הרישום של צוקי מתווה מפת רנטגן מפוחמת של אור וצל. היכולת שלו כרשם המנהל דיאלוג עם מסורת הרישום להכניס יד אל התוך המים העמוקים ולמשוט משם פנינים. כמו מקבץ ירחים בתוך שמיים שחורים, מקהלת הפנים האנונימית של אורית אדר-בכר משקיפה מלמעלה בגיחוך ילדותי ומבהיל. פרצופי ה'סמיילי' מתהפכים בהבעתם במאבק בין השחור ללבן, המלא והריק. פני הירח נעים ה על התפר בין המוכר למאיים.

בפעולה עקשנית של מריחת שמן פשתן וגרפית משנה הדר פרי את עורו של הנייר. היא מקשיחה את עמדתו, תוך בדיקת גבולותיו על התפר שבין הקשוח לגמיש ויוצרת צורות גיאומטריות מינימליסטיות. לובן הנייר "מתלכלך" ופני השטח הופכים למצע רוחש חיים. ריבועי הנייר של מירית צ'רוינסקי מגדירים זירת פעולה, זירה של מאבק \ ריקוד בין קרעי פרפרים, בדי טול וכתמי צבע. בד הטול, האריג השקוף והדק, לוכד, רוקד את היפה והחולף. האופי של הנייר מתכתב עם השבריריות של כנפי הפרפר ועם הקלילות של בדי הטול.