תאריך פתיחה: 3.7.26 | תאריך סיום: 1.9.26
אוצרת: ענת לוסטינגר
תערוכה קבוצתית בהשתתפות : אליה בלוך, אסתר צלישר, ורד ניסים, מורג'אן אבו דיבה, מורן אסרף, מיה נוימן, מיכל שרייבר, נעמי צוקר, קובי פרץ, שירה סילברסטון, שרון ברויאר, תמי ורדי, תמר לדרברג, תמר נסים.
לנקות, לסדר, לאוורר, לשפשף, לנער.
אולי אם ננקה נוכל להחזיק: את התקופה הקשה, המעייפת, את הכאוס, את המצב… אולי נרגיש קצת טוב יותר, נוכל להתחיל משהו חדש, רענן, נקי…
בזמן שאתם קוראים את השורות האלו, ובכל רגע נתון, מישהו מנקה את הבית. אבל ברגע שהרצפה מתייבשת, הלכלוך כבר מתגנב מחדש.
התערוכה "מה שלא נשטף" מבקשת לבחון את הפעולה היומיומית של מטלות הבית הסיזיפיות שמתרחשות כמעט תמיד מאחורי הקלעים מבלי לקבל הכרה או תגמול. הניקיון בתערוכה אינו רק עניין היגייני או פונקציונלי, הוא גם מנגנון להדיפת חרדה. בתקופה שבה המציאות בחוץ קורסת, כשהמלחמה והקשיים מציפים את התודעה, המים והסבון באים לעזרה. אנחנו מנקים כדי להרחיק את האיום, מנסים להחזיר לעצמנו אשליה של שליטה, סדר ונרמול. גם כשאנחנו יודעים שחלק מהכתמים יישארו לתמיד.
בתערוכה מוצגות עבודות שבוחנות את הגבול השקוף המפריד בין המנקה לחברה, ומייצרות היפוך תפקידים שמאדיר את מטלות היומיום. כשהמטלה המגדרית יוצאת מהמרחב הפרטי אל חלל הגלריה, הניקיון הופך למחאה ולמעשה חתרני. הנשים בתערוכה מנכסות את המרחב הציבורי ומסרבות להיות אלו שרק "מתקנות". גם הלכלוך מסרב להיעלם. הוא חומר חי ונושם, הוא ההוכחה לכך שחיינו, זזנו וטעינו.
התערוכה שואלת שאלות על ה"לכלוך" שאנחנו כל כך רוצים להעלים. מה הופך חומר ללכלוך? האם ניתן לגלות בלכלוך אסתטיקה, יופי, נחמה והומור? האם ניתן להפוך את כלי הניקיון עצמם לאובייקט של תשוקה?
אנו ממשיכים בשטיפה ובקרצוף, מתוך צורך לשמור על תדמית "נקייה" (לפחות) כלפי חוץ. נאחזים בריטואל הסזיפי שוב ושוב. אולי השגרה הזו היא הדרך להחזיק מעמד ולמצוא קצת סדר בכאוס.