לֶךְ–לְךָ

על ניידות ונוודות באמנות ישראלית עכשווית

אוצרת: ד"ר אביבית אגם דאלי 

פתיחה: שישי 18.10.24 11:00-14:00 | שיח גלריה: שבת 23.11.24 , 12:00 | נעילה: שלישי 17.12.24

בהשתתפות: אורית בת צבי הרפז, בן עמי ברתיני שביט, דבורית בן שאול, טל גולדמן, טלה זיו, יהודית צליק, לאה וינברג, ליאורה קולטון, מאיה בר מנחם, עפרה פרידמן, שאול בז , תמר הירשל.

התערוכה מבקשת לבחון את מושג הנוודות דרך עדשה עכשווית, תוך התמקדות בהבדלים שבין נוודות כפויה לבין זו הנעשית מתוך בחירה. בעוד שהנוודות מתוך רצון מונעת לרוב על ידי חיפוש אחר מקורות פרנסה או שיפור תנאי החיים, הנוודות הכפויה — זו הנובעת מאירועים טראומתיים — משקפת אובדן זהות ושייכות קהילתית. אלה שנעקרו מבתיהם מתמודדים עם מצב זמני ובלתי יציב, המאלץ אותם לחיות  בדיור חלופי, מציאות המדגישה את שבריריותה של  החברה במצבי משבר ומשפיעה על תפיסות של בית, מקום, התמקמות וקביעות.

תערוכה זו מתמקדת ביחסים בין נוודות לניידות. בעידן המודרני, הניידות הפכה לזמינה מתמיד, כאשר התפתחות אמצעי התחבורה מאפשרת לאדם לנוע בקלות ובחופשיות בין מקומות ויבשות.

התערוכה מבקשת לשאול שאלות על מהות הנוודות והניידות בעידן הנוכחי: האם זו חווית מעבר מרחבית, כמעבר על גבי ספינות, או שמא עוסקת בשאלות של גבולות וההיבטים הגיאופוליטיים? כיצד המצב הנוכחי משקף את תופעת הפליטות ואת מצוקתם של חסרי הבית, שגורלם נחרץ בשל כורח המציאות.

בין אם מדובר בתיירים החולפים ממקום למקום מתוך בחירה ובחופש מוחלט, ובין אם מדובר בנוודים אשר חייהם מובילים אותם לנדוד פעמים רבות , כל אלו מעלים שאלות עמוקות על מצב הקביעות בעידן של תזוזה תמידית — בין אם גיאוגרפית או וירטואלית.

הנוודות והניידות, בין אם חדשה או ישנה, הן פרקטיקות של תנועה ושל שבירת הרצף..

בתוך הקשר רחב יותר, הזהות הישראלית כעת נמצאת בתהליכי מעבר, כאשר היא נעה מהתמקדות בלוקליות ובמושג "כור ההיתוך" לעבר גלובליזציה — תהליך שבו הניידות, והנוודות הן סממנים בולטים. בתערוכה זו, האמנים מציעים פרשנויות שונות למצב הביניים הזה, שבו גבולות נמתחים ומשתנים, ומושגים כמו בית ושייכות עומדים במבחן מתמיד.