ועכשיו, להרפות

תערוכה קבוצתית, קיץ 2020

אוצר: דן אלון Curator: Dan Allon

8.8 (אירוע פתיחה 19:00-22:00) – 9.9 (נעילה)

מציגים: זויה צ'רקסקי, יואב אפרתי, נעם ונקרט, אילה נצר, שרון פדידה, דניה ויינר, ערן ענבר, שחר סריג

Zoya Cherkassky, Yoav Efrati, Noam Wenkert, Ayala Netzer, Sharon Fadida, Dania Weiner, Eran Inbar, Shahar Sarig, Avner Pinchover

פרפורמנס ערב פתיחה: אבנר פינצ'ובר

* התערוכה מציגה תכנים מיניים, הצפיה לילדים בליווי מבוגר בלבד.

הסוגה האמנותית של הציור היא מהמחוות האנושיות, השבריריות והכנות ביותר. בין אם הוא מימטי ומתאר ובין אם הוא מופשט או קונספטואלי, יש בציור מנוכחות יוצריו, בשכבות שלעיתים אף להם קשה להבין אותן בשעת מעשה. כשאדם מצייר או רושם, עוד לפני שהחליט באיזה חומר ובאיזה מצע להשתמש, איזו נראוּת וסגנון לאמץ לעבודה או כמה הדימוי קונקרטי, הוא מניח קודם כל את טביעת אצבעותיו באופן הישיר והגלוי ביותר בפני הצופים. במובנים אלו "קשה מאוד לזייף" ציורים, והצופים מזהים בהינד עפעף כל מחווה, בין אם ניתחו אותה או רק חוו אותה. בשל כך, נאמר פעמים רבות כי ישנו משהו עירום המזכיר שירה בעבודת הציור והרישום, ולעיתים מספיקה מחווה קטנה על גבי מצע כדי להכיל עולם ומלואו על אודות הדימוי ועל אודות יוצריו. לא רק שהציור והרישום הם אקסטנציה של הגוף היוצר, המשך של היד, אלא הם גם אקסטנציה של נפשם/ן, אורחות חייהם/ן, תחומי עניינם/ן, תפיסת עולמם/ן והלא־מודע שלהם. באקט הציור היד חושבת לא פחות מהראש.

בתערוכה זו רצה האוצר לתת מקום למחשבות של הידיים – פעולות ציוריות/רישומיות כפי שהן באות לידי ביטוי אצל יוצרים עכשוויים מגוונים. היד מחזירה את המבט לא רק לאובייקט המצויר, אלא גם למחווה הגופנית של הציור, למינוֹריות, לעדינוּת, לדקויות שיש בציור הנושא רגשות וסיפורים של בני אדם על בני אדם. היא מתמקדת בקשר בין הצורה והתוכן, בסוג הציור, בטכניקה, בגודל, בהתאמה לנרטיב המתואר בציורים, ובשל כך הרוב המוחלט של העבודות בתערוכה הן עבודות לא גדולות המבקשות התקרבות, אינטימיות, כמעט מבט של אחד על אחד, ובחירה בתצוגה של עבודות פיגורטיביות המספרות סיפורים קונקרטיים. בכל העבודות ללא יוצא מן הכלל עומד האדם במרכז, והדגש מושם על מנח גופו והבעות פניו שמזמינות את הצופים להביט בהן במלוא הישירות ובמינימום התיווך, הקיים במילא באופן כמעט מובנה במדיום הציור המייצר דימוי.

הדימויים מכילים אנשים בסיטואציות שונות, מצחיקות, יום־יומיות ואנושיות. הם מציגים מספר רב של טכניקות ומצעים, כולם פשוטים וישירים אך בטוחים בעצמם. אנשים תולים חיה כדי לפשוט את עורה, רגע לפני או רגע אחרי האקט; מחוות רקמה על גבי תמונות ממגזינים – ארוטיות מצד אחד ומסרסות מצד שני; רישומים של דמויות מעשנות סיגריות מתוך סרטים קלסיים; דמויות בהתפרצות צחוק בלתי נשלטת, תוך כדי פעולה ציורית מגמגמת הנשענת על מחיקה והסתרה; פרפורמנס של הטחת צמנטעל קיר הבניין; ציור קיר מהיר של דמויות גרומות; התבוננות וזיקוק מהיר של מנחי גוף ותנועה של רקדניות בלט – רישום וירטואוזי, מהיר וקלסי, שמזכיר את סוגת ציורי ההכנה ההיסטוריים; רישומי עיפרון סוריאליסטיים ובוטים.

היוצרים והיוצרות המשתתפים בתערוכה – אבנר פינצ'ובר, דניה ויינר, זויה צ'רקסקי, שחר סריג, שרון פדידה, יואב אפרתי, ערן ענבר, אילה נצר, ונעם ונקרט – מציגים מחוות חזקות של ציור ושל רישום, וגם הרבה ביטחון עצמי כיוון שהם מביאים את עצמם לקדמת הבמה, גם אם אינם נוכחים עליה פיזית. לכן התערוכה היא גם על אודות הרישום והציור הנרטיבי העכשווי, אך לא פחות, היא גם על היוצרים עצמם – כמה מהם נוגעים ללב, מצחיקים ובעיקר אנושיים מאוד, כמו עבודותיהם.

דן אלון, יליד 1982, אמן רב תחומי ומורה, בוגר שנקר והמדרשה לאמנות. הוא יוצר במדיות רבות: רישום, ציור, הדפס, כתיבה, קומיקס, מוסיקה, פרפורמנס ומיצב. עבודותיו מוצגות בארץ ובעולם למעלה מעשור, במוזיאונים, גלריות, ברדיו, בחללים שיתופיים וירידי ספרים. בימים אלו הוא אוצר הפרפורמנס של גלריה CIRCLE1 בברלין, וזוהי התערוכה החמישית אותה הוא אוצר בישראל.