כשהלכתי באתי

ליווי אוצרותי:  יעל פלדמן שביט

בשיאו של סגר משבר הקורונה,  עוזבת הצלמת גוני ריסקין את זירתה העירונית ומגיעה לשהות אמן בת כשלושה שבועות בארטורה, מרכז אומנות ועיצוב בעמק חפר. בשעה שתושבי העמק מסתגרים בבתיהם, משוטטת ריסקין עם מצלמתה במסעות רגליים אינסופיים על אדמה "נטושה". בהעדר האלמנט האנושי, היא נותרת ללא תיווך נוסף למציאות שנגלית לה וכך מתגלה בתצלומיה נקודת מבט מובחנת, כמעט נזירית שאינה נדרשת לעמוד אל מול מבחן של מציאות כלשהי.

בחלק מהצילומים בוחנת ריסקין שרידים המרמזים על קיום אנושי: קלנועיות זנוחות, כסאות שמוקמו כפינת ישיבה זמנית אך נותרו קפואים בזמניותם, שיחים שנגזמו למשעי על ידי יד נעלמה. במבט ראשון, ניכרת נקודת מבטה המוקסמת של הצלמת אל מול הנוף הפסטורלי. בתי כפר מונש והסביבה זוכים להתייחסות ארכיטקטונית נקייה ובמקביל הצמחייה מועצמת, משתלטת, מכסה  ומסתירה.

בהדרגה מתהפכת נקודת מבט זו לחקרנית ואפילו חשדנית. לעיתים מתרחקת עד כדי מסגור קולנועי, ולעיתים היא מתקרבת, מגדילה, בוחנת ושואלת: האם זו עדות לדבר מה שהתרחש כאן בעבר או אולי רמז לדבר מה שיתרחש כאן בעתיד?

לבלוג ולתמונות שצולמו בתקופת השהות בארטורה > >