מְכַבֶּסֶת וְתוּ לָא 

"אמא הייתה מכבסת את הבגדים ביד, במי גשמים שהייתה אוספת בגיגיות קטנות. היא הייתה מחבבת את רגעי הכביסה, שבהם הייתה מגלגלת את השרוולים ומנקה את הלכלוך של השבוע."

                                    עמוס עוז, מתוך "סיפור על אהבה וחושך"

בתוך מערכות הלבוש והבדים שעוטפים אותנו, מתקיימות פעולות יומיומיות שנראות כמעט טריוויאליות, אך טומנות בחובן רבדים עמוקים של משמעות וזיכרון. אחת מהן היא פעולת הכביסה – לא רק כפעולה של ניקוי ושימור, אלא כטקס חוזר ונשנה, מחזורי, כמעט פולחני, המלווה את חיינו ומשאיר בהם עקבות של ריח, מגע וזמן.

הכביסה מגלמת בתוכה שאיפה לניקיון וטוהר, אך גם מהווה עדות לחיים שהיו – לכתמים שהותירו מאחוריהם רגעים, חוויות ואירועים. היא פעולה פיזית, יומיומית, שמנכיחה את המחזוריות הקיומית שלנו – את הצורך למחוק ולהתחיל מחדש, להסיר משקעים ולבנות זהות מחודשת בכל כיבוס מחדש. הבגד, שסופג את נוכחותנו, מאחסן זיכרונות, ריחות ומגעים – הופך בעת הכביסה לסמל של טרנספורמציה והמשכיות.

מעבר להיותה פעולה פונקציונלית, הכביסה משקפת גם מערכות חברתיות ותרבותיות. בעבר היא התקיימה במכבסות ציבוריות ובמרחבים משותפים, בהם נשים חלקו רגעים של אינטימיות ושיחה, והייתה חלק ממארג חברתי נשכח. כיום, עם המעבר לכביסה ביתית, היא הפכה פרטית יותר, אך עדיין שומרת על איכויות טקסיות. הבגדים התלויים על חבל – סימן לנוכחות, לקהילה, לתנועה בין פנים וחוץ – מספרים סיפור על זמן, עבודה ויחסים אישיים.

התערוכה "מְכַבֶּסֶת וְתוּ לָא" מבקשת לבחון את הכביסה לא רק כצורך קיומי, אלא כפעולה רגשית וסמלית. דרך יצירות אמנות מגוונות, התערוכה חושפת כיצד כביסה משקפת את המתח בין מחיקה לזיכרון, בין הכתמים לניקיון, בין מה שמוסתר למה שנחשף. היא מזמינה להתבונן בכביסה מחדש, לראות בה לא רק עבודה יומיומית, אלא דרך לספר סיפור—עלינו, על הבית, על הזמן שנשאר מאחור והזמן שעוד יגיע.

בהשתתפות: אדוה קרמר, אור איילון, אורי שיפרין ענבי, אורלי מונטג, אילנית שרף ויגודסקי, איריס רפפורט, אמירה זיאן, הלן שפילמן, זיו ויסגל, חני לפידות, ילנה בלייב, נטע נבות,  נסטייה פייביש, רונה גלעדי וואנו, רותם נחום, רחלי שרפשטיין, שאול כהן, שרון ברונשר, שרון רשב"ם פרופ, תמר גרין, תמר ניסים.

אוצרת: מיכל קרסני