צילום: שונית פלקו-זריצקי

בריכה עירונית

תערוכה קבוצתית בהשראת הספר ״בריכה עירונית״ מאת אדוה בולה.

בהשתתפות: אווה אבידר, תום ברטוב, יונתן גולד, ינון גל-און, שרון גלזברג, רעות דפנא, אילנית שרף ויגודסקי, אדיר כהן, חן כהן, מורן לוי, ניר ג'ייקוב יונסי, אורלי מונטג, עידו מרקוס, אבשלום פולק, שונית פלקו-זריצקי, אילת רוזנברג, טליה רז, אדם שפיגל.

על שפת הבריכה נפגשות דמויות מתוך שש הנובלות של אדוה בולה בספרה  "בריכה עירונית". לכל אחת סיפור איתו היא צוללת במעמקי הבריכה בשחייתה היומית. הבריכה העירונית, על אף היותה מבוקשת והומה, מהווה אי בודד, מקום מפלט לכל אחת מהן – שם הן עוטות מעליהן את לבוש היום יום ועומדות מול הראי ערומות וחשופות, שם הן צוללות בניסיון להעלים את המחשבות הטורדניות. שיחות המלתחה, הגוף העירום וההמולה סביב מחריפים את הבדידות, מגבירים את הרצון להתקרב אבל לא מדי, חושפים את הרצון להיות שייכת, נוכחת, מחדדים את הפחד מהמוות ומעצימים את ההתמודדות עם קשיי היום יום.

התערוכה שנולדה בהשראת הספר מציגה אוסף עבודות שנוצר ללא קשר או היכרות מוקדמת עם הדמויות. היא פותחת בפנינו את האפשרות להתבונן בחלל (בריכת השחייה) כמרחב בטוח המאפשר ניתוק, כלי קיבול להרהורים ושיחות פנימיות נוקבות, לבחון מקרוב את התנועה המדיטטיבית והאקט המרפא בשהייה במים ובשחייה.

האמנים המציגים מביאים איתם התנסות אישית, נקודת מבט או תיעוד של דמויות, אובייקטים או מצבים. כולם שותפים לאותו מהלך – יחד הם חושפים בתערוכה את הניגודיות שבין הפרט לציבורי, מציפים את היכולת להתמודד עם מצבים של כאב וטראומה במרחב המיימי, מבקשים להשיל מעליהם את כובד המשקל של הפחדים, לנוע בחופשיות, להעצים את התנועה, להתנתק, לצעוק, לבכות, לברוח, לנשוף, לשאוף ולצוף.

אירועי השבת השחורה, ב 7 באוקטובר, השאירו אותנו חשופים ופגיעים. נותרנו ללא בית, ללא משפחה, ללא הגנה. בעוד רבים מאיתנו נאלצים להתמודד עם פרידות קשות ואובדן, האחרים נושאים על עצמם תחושות אשם כבדות. מנגנוני ההגנה שלנו קרסו, האמון שלנו בכל מה שידענו התמוטט. אנו חווים ימים קשים של מלחמה, טלטלה, תסכול ועצב.

ההחלטה לפתוח את התערוכה לא היתה פשוטה, לצד שגרה מהוססת ושבירה, אנו מבקשים לבצע פעולות שיכולות לחזק אותנו – להתראות, להתבונן, להיפגש ובעיקר לקוות לימים טובים יותר של נחמה ושלווה, של שקט ובטחון.

אוצרת: מיכל קרסני