חד פעמי מתמשך

שתי אמניות, שבוחרות לעבוד עם חומרים שעברו מתיחה, קריעה, קימוט, ובליה, עקב שימוש שנעשה בהם. חומרים שאינם מייצרים "רעש" רגשי או וויזואלי ולכן לרוב אינם זוכים לייצוג –  אתי מפסלת ואילנה רושמת.

חומר הגלם של השתיים הוא, עבודה עם חומרים שהיה להם ייעוד שהסתיים, הן בוחרות "רדי מייד"  שנלקח מהסביבה ונמצא כמעט בכל מקום ומנסות להקפיא רגעים, תנועה, לשים פוקוס, לעצור לרגע, ולהרהר  על דברים שאנחנו עוברים לידם ולא שמים לב אליהם. שתיהן מנסות באמצעות העיסוק בחומרים האלו לייצר מרחב חוויתי למחשבה, כזה שמעורר את החושים והסקרנות להתבונן, לשאול שאלות ולגלות.

דותן מצלמת בסמארט-פון את האובייקט שבחרה, מעבדת את הצילום במחשב ולאחר מכן מעבירה אותו, באמצעות רישום בעיפרון ופחם, לנייר. הרישום עצמו מייצר מפגש בין תוצר אנושי מתועש ומידי לתוצר אנושי חד פעמי, הנוצר לאורך זמן רב, בין טכנולוגיות מתקדמות לטכנולוגיות בסיסיות ההגדלה הריאליסטית והעמלנית של האובייקט מאפשרת להעריך את האסתטיקה, הייחודיות והמורכבות המוצנעת שלו ומהווה המשך למסורת ארוכה של ציור טבע דומם-still-life שבמקביל להיותה תיאור קונקרטי של המציאות החומרית, יש בו גם אלגוריה על הקיום האנושי.

 גדיש דה לנגה עובדת בעץ ומשלבת בו ברזלים חלודים שהיא אוספת  בעיקר בחוף הים- ומביאה למתבונן את המודעות לפסולת הנזרקת לים ובמקביל את היופי שנמצא בתהליך הבליה, ההתפוררות, ההתפרקות. אתי יוצרת מעץ אובייקטים דמויי סירות שמסיעים אלמנטים מברזלים חלודים או יוצרת קפסולות/כמוסות שקופות שבתוכן מתקיים עולם דמיוני חדש, הקפסולות סוגרות ואולי מגינות על העולם הפנימי אך הן חלולות ופתוחות. אתי אוספת שאריות פורניר ויוצרת מהן גופים תלת ממדיים בגדלים שונים שכולאים בתוכם סוד, אויר, או דבר מה אחר הסמוי מהעין.

הסתכלות אינטימית וצנועה על אובייקטים לא מושלמים, שיש בהם אספקטים של ארעיות, כמו בתפיסת הוואבי-סאבי* היפנית, יכולה להעשיר את עולמנו, היא מראה לנו את "ה"גדולה" הקיימת בפרטים השוליים, אלו שהעין נוטה להתעלם מהם וממחישה ש "דבר אינו ממשיך לעד, דבר אינו בא לידי סיום, דבר אינו מושלם".

שבר או סדק הופכים את האובייקט למעניין יותר ובעל ערך מדיטטיבי. חומרים הופכים להיות מעניינים יותר כשהם נושאים את שינויי הזמן.

* "וואבי-סאבי" ואבי– מרמז על פשטות, רעננות או שקט בחפצים טבעיים או מעשה ידי אדם. המושג גם יכול להתייחס למוזרויות וחריגות הנובעות מתהליך היצירה המוסיפות ייחודיות ואלגנטיות לאובייקט. סאבי– הוא יופי או שלווה שמגיעה עם הגיל, כאשר חייו של האובייקט וארעיותו מתבטאים במרקמו, או בתיקונים גלויים שנעשו בו.